שיפוץ מבנה למסעדה: המדריך המלא לתכנון וביצוע

שיפוץ מבנה קיים למסעדה הוא פרויקט הנדסי מורכב הרבה יותר מעבודת גמר רגילה, מכיוון שהמערכות הנדרשות למטבח מסחרי, לרישוי עסק ולבטיחות אש חייבות להשתלב בתשתית קיימת שלא תוכננה עבורן מלכתחילה. מקרה נפוץ הוא נכס שבו גובה התקרה בפועל, מתחת לקורת הבטון הראשית, נמוך מדי עבור המנדף התעשייתי הנדרש, עובדה שמתגלה רק בסיור הנדסי אחרי שהחוזה כבר נחתם. המאמר סוקר את שלבי הרישוי, בדיקת הנכס לפני חתימה, תכנון המטבח, מערכות הנידוף והביטחון האש, וההיבטים התקציביים ולוחות הזמנים שקובעים אם פרויקט שיפוץ מסעדה ייפתח בזמן ובתקציב.

זמן קריאה: 5 דקות

תוכן עניינים

מה הופך שיפוץ מסעדה לפרויקט הנדסי ולא לעבודת גמר

איך בודקים נכס לפני שחותמים על החוזה

האם עבודות השיפוץ מחייבות היתר בנייה

שינוי ייעוד, שינוי שימוש ושימוש חורג

מה נדרש כדי להמיר מבנה קיים למסעדה

תכנון הנדסי משולב ומה קורה כשהוא חסר

תכנון מטבח שמייצר זרימת עבודה

נידוף, אוורור וארובה

מפריד שומנים והמיקום שקובע את המחיר

חשמל, מים וגז לפי רשימת ציוד

בטיחות אש ברמת הביצוע

נגישות שמתוכננת מראש עולה פחות

מה באמת קובע את לוח הזמנים

התאמת מבנה קיים מול בנייה מחדש

איך בונים תקציב שמחזיק

איפה נכנסת חברת ניהול וביצוע

מה הופך שיפוץ מסעדה לפרויקט הנדסי ולא לעבודת גמר

שיפוץ מבנה למסעדה הוא פרויקט שבו עבודות הבינוי הן החלק הפשוט. עיקר המורכבות נמצאת בהתאמת המבנה לעומסי מערכות חריגים ובעמידה בדרישות רגולטוריות של תברואה, בטיחות אש, אקוסטיקה ונגישות, במקביל ובאותו שטח פיזי.

חנות בגדים צורכת חשמל לתאורה ולמזגן. משרד צורך חשמל לעמדות עבודה. מסעדה בינונית מייצרת דרישה לחיבור תלת פאזי מוגדל, לעשרות נקודות מים קרים וחמים, לניקוזים ישירים תחת ציוד, לקו גז, לתעלת נידוף בחתך גדול שצריכה לעלות אל הגג, ולמפריד שומנים שדורש נפח ונגישות לשאיבה.

כל אחד מהרכיבים האלה תופס מקום. כשמתכננים אותם בנפרד, הם מתנגשים זה בזה. וכשהם מתנגשים, מישהו משלם, בכסף או בשבועות.

תכנון לקוי בשלב הזה לא מסתיים באי נוחות תפעולית. הוא מסתיים בכך שרישיון העסק לא מונפק.

הסרטון הבא מתעד פרויקט הקמת מסעדה שביצענו בהרצליה, וממחיש איך נראית עבודה משולבת של תשתיות, בינוי וגמרים באתר פעיל.

איך בודקים נכס לפני שחותמים על החוזה

בדיקת הנאותות ההנדסית צריכה להתרחש לפני החתימה, לא אחריה. אנחנו נכנסים לנכסים בשלב הזה גם כשהלקוח עוד לא החליט, וזו אחת ההשקעות המשתלמות ביותר בפרויקט כולו.

מתחילים בשאלה התכנונית. מה ההיתר המקורי של הנכס, מה השימוש המאושר בו, והאם קיימות חריגות בנייה שיחסמו כל בקשה עתידית. אחר כך יורדים לפיזי. גובה תקרה נטו מתחת לקורות ולתשתיות קיימות, לא הגובה הכללי שהמתווך מדד. קיבולת לוח החשמל הקיים, מיקום פילר החשמל ומרחק ההזנה. מיקום שוחות הביוב ביחס לאזור המטבח המתוכנן.

ואז השאלה שמפילה הכי הרבה עסקאות. האם קיים תוואי ריאלי לארובה, כלומר האם אפשר להעלות תעלת נידוף עד מעל גובה הגג בלי לחצות דירות מגורים, בלי לפגוע בחזית משותפת ובלי מלחמה מובטחת עם ועד הבית.

סעיפי בדיקה בשטח לפני חתימה

האם עבודות השיפוץ מחייבות היתר בנייה

טעות נפוצה. יזמים מניחים שאם העבודה מתרחשת בתוך הנכס, אין צורך באישור מהעירייה. זה נכון לגבי חלק מהעבודות בלבד.

שינויים בחזית המבנה, פריצת פתחים חדשים, החלפת חלונות, הוספת יציאת חירום, התקנת דק חיצוני, הצבת מתקני קירור על הגג או העברת ארובה חיצונית לאורך הקיר, כל אלה עבודות שמשנות את המבנה כלפי חוץ. במקרים של שינויים חיצוניים או שינויים הנדסיים מהותיים כמו פתיחת פתח בקיר נושא, יש להגיש בקשה עבור היתר בנייה לעסק טרם תחילת העבודות, ולא במקביל אליהן.

הפיתוי לבצע ולהסדיר אחר כך מובן. הוא גם יקר. צו הפסקת עבודה מנהלי עוצר אתר פעיל תוך יום, קנסות מתגלגלים, ובמקרים חמורים מגיעים לצו הריסה של אלמנט שכבר שולם עליו במלואו. בעל הנכס נגרר לתוך ההליך גם הוא, ואז נפתחת חזית שנייה מול המשכיר.

שינוי ייעוד, שינוי שימוש ושימוש חורג

שלושה מושגים שמשמשים בערבוביה, ובפועל הם שלושה מסלולים שונים לחלוטין באורכם ובסיכוי ההצלחה שלהם.

שינוי ייעוד הוא שינוי בתוכנית בניין עיר, ברמת הקרקע עצמה. תהליך סטטוטורי ארוך טווח שנמדד בשנים ולא בחודשים, ולרוב אינו רלוונטי ליזם שרוצה לפתוח מסעדה בעונה הקרובה. כשלקוח אומר לנו שהוא צריך היתר שינוי ייעוד, בדרך כלל הוא מתכוון למשהו אחר.

שינוי שימוש ושימוש חורג הם הבקשה להפעיל עסק מזון במבנה שההיתר שלו מגדיר מסחר קמעונאי, משרדים, תעשייה או אפילו מגורים. זה הליך מול הוועדה המקומית, עם פרסום לשכנים ואפשרות להתנגדויות, ולעיתים עם חיוב בהיטל השבחה.

הפעלת מסעדה בלי להסדיר את השימוש היא הימור. משרד הבריאות והרישוי העסקי ידרשו התאמה להיתר, ובלעדיה אין רישיון. עסק שפועל בלי רישיון חשוף לצו סגירה מנהלי, וגם לשלילת כיסוי ביטוחי ברגע האמת.

מתי מדובר בהתאמת פנים ומתי בשינוי מהותי

נכס דור שני, כלומר מקום שכבר פעל כעסק מזון, מגיע עם היתר תואם, עם תשתיות קיימות ולעיתים עם ארובה מאושרת. שם ההתאמה מתמקדת בפריסה, בגמרים ובהחלפת מערכות שהתיישנו.

הסבה של חנות בגדים, סניף בנק לשעבר או משרד למסעדה היא סיפור אחר. שם נדרש שינוי שימוש מלא, לצד תכנון תשתיות מאפס. הפער בעלות ובלוח הזמנים בין שני התרחישים האלה גדול מכל הפרש בדמי השכירות, וזו בדיוק הנקודה שבה משתלם לעצור ולחשב.

מה נדרש כדי להמיר מבנה קיים למסעדה

כשיזם שואל אותנו מה בעצם צריך לעשות, התשובה מתחלקת לשש חזיתות שמתקדמות במקביל. חלקן על הנייר, חלקן באתר.

הסדר הזה אינו המלצה. הוא מגבלה פיזית. כל ניסיון להקדים גמרים לפני שהתשתיות סגורות ומאושרות מסתיים באותה תוצאה, שבירה של מה שכבר בוצע.

תכנון הנדסי משולב ומה קורה כשהוא חסר

יועץ מיזוג מתכנן תעלות. יועץ בטיחות מתכנן ספרינקלרים. מהנדס חשמל מתכנן תוואי כבלים ראשי. כל אחד מהם עשה עבודה טובה, וכל השלושה תכננו את אותו חלל בגובה 40 סנטימטר מעל התקרה האקוסטית.

הפער הזה מתגלה תמיד באתר, בדרך כלל כשהמתקין השלישי מגיע ומוצא את המקום תפוס. אז מתחילות פגישות חירום, שינויי תוואי, ירידה בגובה התקרה ופגיעה בעיצוב שכבר אושר.

העבודה שמונעת את זה נקראת הצלבת תוכניות, והיא דורשת גורם הנדסי מרכזי שמחזיק את כל השכבות יחד ומאשר אותן זו מול זו לפני שיוצאים לביצוע. בא.א.י הנדסה אנחנו מרכזים את ניהול התכנון והביצוע תחת גורם אחד, כך שהאחריות על ההתנגשות אינה מתגלגלת בין יועצים אלא נשארת במקום אחד. זה גם מה שמאפשר לנו לקחת אחריות מלאה על תקלה שמתגלה אחרי המסירה.

מי צריך לשבת בצוות התכנון

הצוות המינימלי לפרויקט מזון כולל אדריכל פנים, יועץ מטבחים, מהנדס קונסטרוקציה, מהנדס חשמל, יועץ אינסטלציה סניטרי, יועץ מיזוג ונידוף, יועץ בטיחות אש ויועץ נגישות. בפרויקטים במרכזים מסחריים מצטרף גם נציג ההנהלה של המרכז, עם נוהל עבודה משלו.

יועץ המטבחים הוא הדמות שהכי מרבים לוותר עליה, וגם זו שהוויתור עליה יקר ביותר. הוא זה שמייצר את רשימת הציוד המדויקת, ובלעדיה אין למהנדס החשמל ולאינסטלטור על מה לעבוד.

תכנון מטבח שמייצר זרימת עבודה ולא צוואר בקבוק

המטבח הוא המנוע. אם הוא מתוכנן לפי אסתטיקה ולא לפי תנועה, הוא יגבה מס יומי מכל משמרת לאורך כל חיי העסק.

העיקרון המנחה הוא זרימה חד כיוונית. קבלת סחורה, אחסון בקירור וביבש, הכנות, קו חם, יציאת מנות, ואז שטיפת כלים ופינוי פסולת בקצה. המסלול של המזון הנקי לא אמור להצטלב עם המסלול של הכלים המלוכלכים ושל האשפה, וזו דרישה תברואית ולא העדפה תכנונית.

בפועל, במסעדות עירוניות בשטח קטן ההצלבה כמעט בלתי נמנעת. שם עובדים בהפרדה בזמן ובמחיצות, ומתעדים את הפתרון בתוכנית שמוגשת לאישור. תכנון וביצוע נכונים בשלב הקמת מטבח למסעדה קובעים את קצב היציאה של המנות יותר מכל שדרוג ציוד שייעשה בהמשך.

נידוף, אוורור וארובה. הסעיף שהכי מפיל פרויקטים

אם יש רכיב אחד שאנחנו סוגרים לפני כל השאר, זה מערך הנידוף. הוא משפיע על התכנון, על הרישוי, על היחסים עם השכנים ועל התקציב, ואין דרך לעקוף אותו.

החישוב מתחיל בסוג הבישול. טיגון עמוק, גריל גחלים ופלנצ'ה מייצרים אדים עמוסי שומן בעוצמה שונה לחלוטין מבישול קל או מאפייה, ועוצמת השאיבה הנדרשת נגזרת מכך. מנדף שנבחר לפי מידות ולא לפי עומס יעבוד ולא ישאב.

אחר כך מגיעה הפליטה. במרכז עירוני צפוף נדרשים לרוב משקעים אלקטרוסטטיים או פילטרים פחמיים לצמצום ריח, ומפוחים מושתקים כדי לעמוד במגבלות רעש מול דיירים. שומן שנצבר בתעלות הוא גם גורם סיכון לשריפה, ונתוני סקירת שריפות במסעדות של מינהל הכבאות האמריקאי מצביעים על ציוד הבישול והנידוף כמוקד המרכזי לאירועי אש בענף.

מפריד שומנים, המיקום שקובע את המחיר

שפכי מסעדה עמוסים בשמן ובשומן. כשהם מגיעים לרשת הביוב העירונית הם מתקררים, נדבקים לדפנות ויוצרים סתימות. לכן נדרש קדם טיפול בשטח העסק, ורשויות ניקוז ומים דורשות אותו כתנאי.

הצורך הזה אינו ייחודי לישראל. תוכניות קדם הטיפול של הרשות להגנת הסביבה בארצות הברית מתייחסות לשומנים ולשמנים ממסעדות כאחד הגורמים המרכזיים לחסימות בקווי ביוב, ומחייבות מפרידים ותחזוקה שוטפת, כפי שמוצג במסמך הנחיות לטיפול בשומנים משפכי עסקי מזון.

המפריד עצמו הוא בדרך כלל מיכל מוטמן בקרקע או בחצר, בנפח שנגזר מכמות המנות ומסוג הבישול. יש גם מפרידים פנימיים קטנים מתחת לכיור, אך הם מאושרים רק במקרים מוגבלים. הסעיף שנשכח כמעט תמיד הוא הגישה. מפריד שביובית לא יכולה להגיע אליו הופך לבעיה תפעולית חודשית, ולכן מיקומו נקבע בתכנון ולא בשטח.

חשמל, מים וגז לפי רשימת ציוד ולא לפי הערכה

אין דרך לתכנן תשתיות למסעדה בלי רשימת ציוד סופית. זו הנקודה שבה נעצר או נפתח כל שיפוץ מבנה למסעדה.

רשימת הציוד היא טבלה שמפרטת עבור כל פריט את צריכת האמפר, את סוג הפאזה, את הצורך במים קרים או חמים, בניקוז ישיר או בחיבור גז, ואת המידות המדויקות. תנור קומביסטימר, מדיח מנהרה, מכונת קרח וגריל אינם נקודות כוח כלליות. כל אחד מהם מוגדר בנפרד.

מרגע שהריצוף בוצע והאיטום נסגר, כל שינוי במיקום ציוד גורר שבירה, איטום חוזר וייבוש. שבועיים עד שלושה שבועות נעלמים על מהלך שהיה עולה חצי יום עבודה על הנייר. זו הסיבה שאנחנו מעכבים התחלת ריצוף עד שרשימת הציוד מאושרת וחתומה, גם כשהלחץ לפתוח כבד.

עומסי חשמל ותשתיות משניות

מטבח מקצועי מקבל לוח משנה משלו, קרוב לצרכנים ולא בקצה הרחוק של הנכס. נקודות הכוח מחולקות למעגלים ייעודיים לפי ציוד, עם הפרדה בין ציוד קירור שעובד ברצף לבין ציוד בישול שנדלק בפיקים.

הגדלת חיבור חשמל מול חברת החשמל היא הליך שנמדד בשבועות ולעיתים בחודשים, והוא אינו תלוי בקצב העבודה באתר. הגשה מוקדמת שלו היא אחד הצעדים הזולים ביותר שיזם יכול לעשות כדי להגן על תאריך הפתיחה.

בטיחות אש ברמת הביצוע ולא ברמת ההצהרה

ביקורת כבאות אינה שלב טכני בסוף. היא תוצאה של החלטות שנעשו חודשים קודם, ופער אחד בה יכול לעכב רישיון עסק בשבועות.

במנדף מותקנת מערכת כיבוי אוטומטית ייעודית עם חומר כיבוי רטוב, המתאימה לשריפות שומן ומנתקת את הגז ואת החשמל לציוד הבישול ברגע ההפעלה. באולם ובמטבח נדרש שילוב תקני של מערכות גילוי וכיבוי אש, בהתאמה לגודל השטח, לתפוסה ולסוג המבנה.

לצד זה נבדקים רוחב מעברי המילוט, כיוון פתיחת דלתות, דלתות בהלה שנפתחות בלחיצה, שילוט פולט אור, תאורת חירום ורשת ספרינקלרים במקומות שבהם היא נדרשת. אנחנו מעדיפים לשבת עם יועץ הבטיחות בשלב שבו התוכנית עדיין ניתנת לשינוי בעכבר, ולא כשהמחיצות כבר עומדות והשילוט הוזמן.

נגישות שמתוכננת מראש עולה פחות

הנגשה שמתבצעת בסוף הפרויקט היא כמעט תמיד הנגשה יקרה. המדרגה שנבנתה בכניסה תיהרס, דלת השירותים תוחלף, והדלפק ייחתך.

הדרישה המרכזית היא רצף נגיש. מהמדרכה, דרך הכניסה, דרך האולם ועד השולחנות, בלי מכשולים, בשיפועים מותרים וברוחב מעבר תקני. תא שירותים נגיש מוגדר במידות פנים מדויקות, בכיוון פתיחת דלת, במאחזי יד ובמרחב סיבוב לכיסא גלגלים.

גם עמדות הקהל נכללות. חלק מדלפק ההזמנות או מהבר צריך להיות בגובה נגיש, וכך גם עמדת הקופה. עקרונות דומים מנוסחים בפירוט בתקני התכנון הנגיש של משרד המשפטים האמריקאי, ובישראל העבודה נעשית מול יועץ נגישות מוסמך ובהתאם לתקנות המקומיות ולתקן הישראלי הרלוונטי.

מה באמת קובע את לוח הזמנים

יזמים מודדים לוח זמנים בשבועות עבודה באתר. בפועל, רוב העיכובים בפרויקטי מזון מגיעים ממה שקורה מחוץ לאתר.

אישורי רישוי, הגדלת חיבור חשמל, וזמני ייצור של נירוסטה, מנדפים וציוד מיובא. שלושת אלה אינם מושפעים מכמות הפועלים בשטח, והם קובעים את התאריך האמיתי. צוות גדול יותר לא יקצר המתנה לספק.

התאמת מבנה קיים מול בנייה מחדש

השאלה חוזרת בכל פגישת ייעוץ ראשונה. לקחת נכס דור שני עם תשתיות קיימות, או להיכנס למבנה מעטפת ולתכנן הכול מאפס.

התאמת מבנה שכבר שימש עסק מזון חוסכת בפתיחה. יש ארובה, יש הפרדת שומנים, יש לרוב חיבור חשמל מספיק, ולעיתים גם היתר תואם ששומר מחודשים של הליך שינוי ייעוד. המחיר הוא פשרה תכנונית. הפריסה נכפית על ידי מה שקיים, וחלק מהתשתיות הנסתרות ישנות ובלויות. ראינו לא מעט מקרים שבהם קווי ניקוז שנראו תקינים התגלו כרקובים ברגע שהריצוף נפתח.

בנייה מחדש או כניסה למבנה מעטפת מאפשרת תכנון מדויק בלי ויתורים, עם מיקום אידיאלי של המטבח ותוואי מערכות נקי. ההשקעה הראשונית גבוהה יותר והלוח ארוך יותר, אך התוצאה התפעולית טובה יותר לאורך שנים. עבור רשת שמתכננת מספר סניפים, זה לרוב החישוב הנכון.

איך בונים תקציב שמחזיק

תקציב שמבוסס על הצעת מחיר גלובלית בלי כתב כמויות אינו תקציב. הוא הערכה שתעודכן כלפי מעלה בכל שבוע.

העבודה מתחילה בכתב כמויות ומפרט טכני מלא, שנגזרים מהתוכניות המוצלבות ומרשימת הציוד. רק על בסיס כזה אפשר לצאת לתמחור ולהשוות בין קבלנים על אותו סל עבודות. השוואה בין הצעות שכל אחת מהן מתארת היקף אחר היא תרגיל חסר ערך, וזו הדרך המהירה ביותר להגיע לחריגה.

אנחנו מחלקים את התקציב לפרקים ברורים. בינוי ותשתיות, מערכות אלקטרו מכניות, ציוד מטבח, גמרים, ריהוט ואביזרים, ופרק בלתי צפוי מראש בשיעור של עשרה עד חמישה עשר אחוזים. הפרק האחרון אינו נוחות. בנכסים ישנים הוא נצרך כמעט תמיד.

איפה נכנסת חברת ניהול וביצוע

אפשר לנהל פרויקט כזה בכוחות עצמך. חלק מהיזמים עושים זאת, ובפרויקט קטן ובנכס דור שני זה לפעמים מסתדר.

הבעיה מתחילה כשמופיע פער בין יועץ לקבלן. הקבלן טוען שהתכנון שגוי, המתכנן טוען שהביצוע חרג, והיזם עומד באמצע עם שכירות שרצה. מאז 1996 אנחנו עובדים בשיטה שמסירה את הפער הזה. ליווי משלב המעטפת ועד הגמר האחרון, עם קבלני משנה קבועים שאנחנו מכירים את קצב העבודה ואת רמת הגימור שלהם, ועם נקודת אחריות אחת מול היזם.

אנחנו מתעקשים על שקיפות מלאה מול הלקוחות שלנו, משלב התמחור ולאורך כל העבודה המשותפת, ולוקחים אחריות מלאה על כל תקלה שמתגלה גם אחרי מסירת הפרויקט. פרויקטי הקמת מסעדות שאנחנו מבצעים נמסרים בסטנדרט שהצבנו לעצמנו, וזה הסטנדרט שעל פיו נמדד גם את הפרויקט הבא.

שאלות נפוצות

כמה זמן לוקח שיפוץ מבנה למסעדה מתחילת התכנון ועד הפתיחה?

בפרויקט התאמת מבנה דור שני, עם תשתיות קיימות, התהליך נמשך בדרך כלל בין ארבעה לשמונה חודשים. בהמרה מלאה של מבנה שלא שימש כעסק מזון, או בכניסה למבנה מעטפת, הזמן נמדד לרוב בתשעה עד שנים עשר חודשים, בעיקר בגלל הליכי רישוי ושינוי שימוש שנמשכים במקביל לתכנון.

האם אפשר להתחיל עבודות שיפוץ לפני קבלת היתר בנייה?

עבור עבודות פנימיות שאינן משנות את מבנה הבניין אפשר להתקדם בתכנון ובהזמנת ציוד. אך עבודות שמשנות את החזית, פותחות פתחים חדשים, מוסיפות יציאת חירום או מציבות מתקנים על הגג מחייבות היתר לפני הביצוע. עבודה לפני קבלת ההיתר בסעיפים האלה חושפת את היזם לצו הפסקת עבודה מנהלי ולעיתים לצו הריסה.

מה ההבדל בין שינוי שימוש לשימוש חורג?

שני המונחים מתייחסים להליך דומה מול הוועדה המקומית, בקשה להפעיל עסק מזון בנכס שההיתר שלו מגדיר שימוש אחר. ההבדל המעשי נעוץ לרוב בהיקף ובתנאים שהוועדה קובעת מקרה לקרה, כולל פרסום לשכנים ואפשרות להיטל השבחה. שינוי ייעוד הוא הליך שונה לגמרי, ברמת תוכנית בניין עיר, ולרוב אינו רלוונטי לפתיחת מסעדה בטווח זמן סביר.

איך יודעים אם נכס מתאים מבחינת תוואי ארובה לפני חתימת חוזה שכירות?

בודקים אם קיים מסלול פיזי להעלאת תעלת נידוף מעל גובה הגג בלי לחצות דירות מגורים ובלי לפגוע בחזית משותפת. בדיקה הנדסית באתר, לפני החתימה, בוחנת את מיקום הפתחים בבניין, מרחק מדיירים ואפשרות קבלת אישור מאיגוד ערים לאיכות הסביבה.

מה קורה אם מתגלה בעיה בתשתיות אחרי שהריצוף כבר בוצע?

כל שינוי במיקום ציוד או תיקון בתשתיות אחרי סגירת הריצוף והאיטום מחייב שבירה מקומית, תיקון וייבוש מחדש, תהליך שיכול לעצור את האתר בשבועיים עד שלושה שבועות. זו הסיבה שאנחנו ממתינים לאישור סופי של רשימת הציוד לפני התחלת הריצוף, גם כשיש לחץ לקצר לוחות זמנים.

שיפוץ מבנה למסעדה נמדד בסוף בשאלה אחת. האם הדלת נפתחה בתאריך שהובטח, עם רישיון ביד ובלי חשבון סופי שאיש לא צפה. הבדיקה ההנדסית לפני חתימת חוזה, הרישוי הנכון, הצלבת התוכניות בין היועצים ותכנון מוקדם של נידוף, מפריד שומנים וחשמל הם מה שמבטיח את זה.